מרכז שפה

מרכז שפה הוא מונח שנשמע לקוח מהלקסיקון של בתי הספר הדמוקרטיים.

אולם עובדה היא שבסמינר למורים- הוראה ליסודי א'-ו', לומדים את כל התיאוריות החדשניות ביותר הנוגעות להוראה בכיתה ומרכז למידה עצמאית אינו יוצא מכלל זה.

מרכזים קטנים של למידה עצמאית בנושאים שונים הם אופציה מומלצת בסמינר, ואפשר בהחלט למצוא רבים כאלה בכל כיתה. 

הרעיון של מרכז שפה, הוא בעצם הרחבה של מרכז כזה לפעולת למידה של כיתה שלמה.

כיתה שלמה שלומדת למידה עצמאית ,באמצעים מגוונים ונגישים לכל תלמיד. 

עוד בהתחלה, כמורה בראשית דרכה, כשחשבתי על התווית דרכי החינוכית בתוך המערכת, הבנתי שאני צריכה להיות מרוכזת במטרה ולא בהליכה בדרך מסויימת.

הדרך יכולה להשתנות מתלמיד לתלמיד ואינה יכולה להיות כפופה לחוקים אחידים.

מההתחלה פיתחתי מגוון רחב של משחקים בכל נושא אפשרי ונתתי פתח ללמידה מגוונת בנושאים שונים ומשונים העיקר שתהיה התקדמות לכיוון המטרה.

הוראת השפה העברית הוא התחום האהוב עלי ואליו כיוונתי את עיקר המאמצים.

בבית ספר שרת בתל אביב עשיתי את המעבר מחינוך כיתה אל הקמת מרכז שפה תוך שימוש באותם כלים פדגוגיים אך פניה לאוכלוסיה גדולה יותר.

ראיתי מרכזי למידה רבים בפעולה בבתי ספר דמוקרטים ואף הייתי (כהורה) שותפה פעילה להקמת מרכז שפה בבית הספר הדמוקרטי בקרית אונו.

הפורמט של מרכז שפה בבית ספר ממלכתי הוא מורכב יותר וארחיב על כך מיד.

הדבר התאפשר במסגרת תוכנית של המכון הדמוקרטי ומשרד החינוך "תוכנית החלוץ החינוכי" אליה הצטרפתי.

במסגרת התוכנית מתחייבים מנהלי בתי ספר שנכנסים לתוכנית לאפשר ולעודד יזמות חינוכית של "חלוצים" מהתוכנית.

היזמות החינוכית שלי היתה הרחבת שיטת ההוראה שהנהגתי בכיתה שלי למרכז שיהיה פתוח לכל תלמידי בית הספר - מרכז שפה במתכונת ממלכתית.

הרצון ללמוד שקיים לדעתי בכל אחד ואחת הוא הבסיס עליו יושב הכל.

תלמידים שמגיעים לעבוד במרכז מתנסים ונחשפים לאפשרויות שונות של לימוד עצמאי בשפה שאמורות לעורר בהם חשק לעשייה.

הם מגיעים למרכז על חשבון שיעור שפה ובתאום מלא עם המורה שבכיתה.

האידאל כמובן הוא שיגיעו תלמידים שמעוניינים בלמידה עצמאית, המציאות היתה שונה וחלק מהתלמידים הגיעו מתוך רצון לברוח מהכיתה ולא מתוך ענין.

התלמידים העצמאיים הסתערו על האפשרויות במרכז ביצירתיות וחשק. עם תלמידים אחרים היה צורך לעבור תהליך, לעיתים ארוך מאוד, עד שאפשר היה לראות פרי.

תלמידים חדשים שמגיעים למרכז, מתחילים אם כן בהתבוננות והתנסות. כל התוצרים פרוסים ויחד איתם הרבה מאוד משחקים, תמונות וספרים.

לאחר החשיפה הראשונה, בתהליך של התנסות, חשיבה והתמקדות, מחליטים על התוצר איתו רוצים לחזור לכיתה:

ספר ,משחק, עבודת חקר, סרטון וכו'. תלמידים רבים רוצים לשחזר הצלחה של תלמיד אחר ומגוונים בואריציות על נושא.

בתמונות: תלמידה בעריכה אחרונה של הסיפור שכתבה, ושלושה תלמידים אחרים במשחק "רביעיות ביטויים"

ארון המשחקים במרכז שפה מכיל משחקים שהכנתי ומשחקים רבים אחרים שיצרו תלמידים במרכז. בתמונה למטה, תלמידה מכינה מעטפה למשחק חידות שהכינה:

כל תוצר יוצא בשלושה עותקים לפחות: למרכז, לתלמיד ולכיתה. בתמונה, ספרון בשלב הטיוטא:

העבודה על כל פרוייקט ממושכת וכוללת החלטות שנוגעות לתוכן ולצורה. הילדים ממענים את התוצר לשאר הילדים בבית הספר וחשובה להם הצלחתו.

הספרים מוצגים לקריאה והמשחקים מתווספים אל ארון המשחקים. תוצרים מוצלחים במיוחד מביאים תלמידים חדשים לעבודה במרכז.

 

המיצב

 
היום היה המיצב של ב', המבחן הכי מיותר בעולם.
כן, כמובן שמתכוננים אליו!
שנה שלמה...כי זה טופס ממש מורכב שאם לא למדת את כל סודותיו לא תדע לעולם למלא טפסים, ואז מה תעשה כשתגיע למס הכנסה??? 
לכן, בכתה ב', במקום לחגוג בקריאה וכתיבה את המיומנות החדשה שזה עתה רכשנו,
לומדים על "טקסטים סיפוריים" ולא על סיפורים. הכתיבה מפורקת לגורמים והטכניקה מורמת על נס כפיתרון קסם.
לומדים לענות על שאלות על הטקסט, אין לזה קשר לתרבות, לשפה וזה לא מועיל בכלום לתלמידים.
איך אפשר ללמוד עברית בלי לקרוא בלי סוף סיפורים ושירים? אני לא יודעת.
בתוך מערכת שמנסה בכל כוחה להעביר אותי לטקסטים אני מוצאת את עצמי נלחמת להגניב פנימה את הספרות.
לא הספרות המעובדת, לא ה"משופרת" כך שתהיה קלה לעיכול, אלא שירה וספרות אמיתיים
של סופרים ומשוררים שלא חושבים שצריך לדבר עם הילדים רק ב30 המילים שיש להם מהבית.
כאלה אגב כמעט כבר אין במקראה לכיתה ב'- היא קוצצה כל כך במהלך השנים עד שקטנה בחצי!!
והתוצאות נראות לעין בקלות:
כמה מילים שרוב הילדים לא הכירו:
"אָיום" (קראו היום ולא היתה לזה משמעות),
"טלטל" - פשוט לא היה להם מושג
וגם לא מה זה "הושיט"
וממש לא היה להם שום כיוון לגבי "קטר".
לקינוח היה קטע השלמת מילים על הדביבון - החיה הזו שהיא בת בית בכל חצר בישראל. 
לא יודעת איפה חיים האנשים שמחברים את המיצב אבל בטח לא בפריפריה. 
שפה היא לא לוקסוס, היא הכרח, אם רוצים לגדל ילדים לאנשים חושבים!
אבל, מי אמר שרוצים.